לדוגמא, אישה גרושה שכל עולמה נסב סביב ילדיה. אישה מעין זו תקדיש את כל זמנה ומרצה לילדים0 כפיצוי על הגירושין,כפיצוי על תחושות האשמה,כפיצוי לתוך עצמה. סביב אישה מעין זו יתפתחו ציפיות רבות וכבדות משקל. זו אישה המשקיעה בילדיה את זמנה, כספה ומרצה.זו אישה המבטלת את אישיותה תמורת "הזכות" להיות עבור ילדיה.
לחברה הסובבת אותה זהו המצב האידיאלי והרצוי ביותר למשפחתה הרחבה: הוריה ( הסבא והסבתא) אחיה ואחיותיה ( הדודים והדודות) והגרוש עוברים למצב של מייעצים, מנחים, מסבירים ו"אורחים לרגע" כל נטל האחריות נופל מהם והם בחזקת נוכחים נפקדים. בחזקת המייעצים למיניהם. הם לא יתרמו את חלקם בהיבט הכלכלי והנפשי.הם גם ישבחו את האם הגרושה על ההקרבה שלה לילדיה. היא אולי גם תקבל מהם את אות "אם השנה".
אישה מעין זו לא תרצה בן זוג אהוב מידי כי אז הוא יהווה איום על ילדיה ועל הקשר בניהם.לילדים יש יכולת מדהימה לאתר קשרים מעין אלו.קשרים המבוססים על אהבה והערכה וכיבוד הדדי.הם ידאגו שקשר לא יחזיק מעמד כי הוא מאיים על היותם "טפילים ברישיון" אצל האם האוהבת והמצפונית.באם לא הובנתי עד עכשיו? איני מתייחס חלילה לילדים קטנים .ההתייחסות היא לילדים בוגרים שהם בסטאטוס של נערים או בגירים.
אישה מעין זו המתאהבת וחיה עם גבר רציני.גבר המודע לעצמו,מודע לרצונותיו,מודע לזוגיות שהוא רוצה בה.אישה מעין זו מצויה בדילמה שאינה פשוטה.מצד אחד לחזור למצבה הקודם והגרוע מבחינתה ולקבל את מה שמכונה "אהבת ילדיה" ( ועל זה איני בטוח עד כמה זה נכון ומדויק) או להתעקש על סגנון חיים חדש ,לזכות בעצמאותה אך להתעמת ם ילדיה ועם חלק מהם לאבד את אהבתם.
באופן פרדוכסלי זה מצב מעניין: אם את/ה אוהב/ת את האימא שלך אתה צריך לשמוח שטוב לה שהיא עם גבר אהוב.אבל, אתה מאבד את "הזכויות" שלך להיות בן החי על חשבון האימא.
פשוט זה לא.
ד"ר אבי זלבה
ד"ר אבי זלבה, קרימינולוג ויועץ ארגוני
